חזרה

עששת

מהי עששת?

עששת היא מחלה כרונית איטית שהנזק הסופי שלה, הניכר לעין, הוא "חורים" בשיניים. עששת היא אחת המחלות הנפוצות בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. בישראל, כבר בגיל חמש לוקים בה כ- 60% מהילדים, ואילו בגיל 12 עולה שיעור המחלה ל- 80%.

העששת מדבקת ונגרמת על ידי חיידקים ספציפיים - חיידקי העששת - שהתמחו בגרימת "חורים" בשיניים. המפגש הראשון של תינוק עם המחלה הוא דרך האם המעבירה אל פיו בנשיקה את חיידקי העששת, וכך מדביקה אותו במחלה. מחלת העששת מדבקת משן לשן באותו פה. העששת מדבקת מאדם לאדם, למשל, בין הילדים בגן ובין בני המשפחה בבית. העששת מדבקת גם דרך נשיקות בין מתבגרים.

כיצד נוצרים "חורים"?

החיידקים מחוללי העששת נמצאים בפיו של כל אחד מאיתנו. חיידקי העששת ניזונים מסוכרים ופחמימות שבמזון, מפרקים אותם, ומפרישים חומצות לסביביתם הקרובה. חומצות אלו, שלא נוטרלו על ידי הרוק ושוהות בקירבת השן, מאכלות/ממיסות טיפין טיפין, בתהליך איטי, את החלק החיצוני של השן - האמייל - עד ליצירת "חור".

בפיו של כל אחד מאיתנו קיים איזון מתמיד בין החיידקים והחומצות המופרשות על ידם, ובין הרוק המנטרל את החומצות, המסוגל "לרפא" את הנזק שגורמים החיידקים. כשהאיזון מופר, והחומצות נמצאות בעודף לאורך זמן, עלולים להיווצר "חורים" בשיניים. לפיכך, ה"חור" הוא תוצאה של מחלת העששת. כשה"חור" גדול מספיק, רופא השיניים מזהה אותו בבדיקה ומבצע "סתימה".

ביצוע "סתימות" (שחזורים, בשפה המיקצועית) על ידי רופא השיניים כרוך בחיתוך חומר השן על ידי מקדחה וכריתת החלק הנגוע, ורק לאחר מכן מילוי ה"חור" בחומרים מלאכותיים, ושחזור השן מבחינה פונקציונאלית ואסטטית.

ביצוע ה"סתימה" אינו מרפא את העששת אלא מתקן את ניזקי המחלה בלבד. הדבר דומה לחולה בשחפת - כאשר הרופאים יכרתו חלק מהריאה במקום לטפל במחלה ולשלוט בחיידקי השחפת.

כיצד ניתן לטפל במחלת העששת?

הטיפול בעששת דומה לטיפול במחלות כרוניות אחרות כגון יתר לחץ דם או סוכרת. במחלות אלה הטיפול מתבסס על השבת האיזון לגוף, כלומר, טיפול תרופתי, דיאטטי/תזונתי או התנהגותי, שמטרתם לשלוט במחלה ולהשיב את לחץ הדם או את רמת הסוכר בדם לרמתם התקינה. גם הטיפול בעששת מתבצע על ידי השבת האיזון בין החיידקים והחומצות שהם מפרישים בחלל הפה, לבין הרוק, המחזיר את המינרלים לחומר השן.

על הטיפול בעששת להיות מותאם אישית לכל מטופל, מאחר שהגנטיקה, סוג התזונה ואלמנטים נוספים הקשורים לבריאות הפה, משתנים מאדם לאדם.

כדי לבדוק את מקור המחלה ולהתאים למטופל את הטיפול האופטימאלי, יש לבצע סקירה של כל המרכיבים וגורמי הסיכון בתהליך אבחנתי המכונה - Caries management by risk assessment (CAMBRA), כלומר, הערכת מידת הסיכון לחלות בעששת.

יישום תהליך אבחנתי זה בארץ החל על-ידי פרופ' ארוין וייס, מנהל המחלקה לשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית הדסה ירושלים. תהליך אבחנתי זה מקובל גם במדינות רבות אחרות כגון ארה"ב, שוודיה, ברזיל, קנדה ואוסטרליה.

כשם שלחולי לב עורכים בדיקות להערכת סיכונים, כמו בדיקת רמת הכולסטרול ולחץ הדם, כך גם ברפואת השיניים המודרנית יש לבצע בדיקות מקיפות לחולי עששת. אבחנה נכונה היא הדרך להתאים את הטיפול הנכון למטופל ולהפחית בכך את הסיכון לחלות במחלות הפה בטווח הארוך.

בדיקת ה- CAMBRA כוללת מספר מרכיבים:

  • בדיקת הרוק: בדיקה כמותית ואיכותית. הרוק הוא הגורם החשוב ביותר לשמירת בריאות השן והרקמות הרכות בחלל הפה.
  • בדיקת חיידקי הרובד: בדיקה כמותית ובדיקת "גיל" הרובד ויכולתו ליצר חומצות. חיידקי הרובד הם הגורם החשוב ביותר בתחלואה של השיניים והרקמות הרכות בפה.
  • הערכת חשיפה לפלואורידים: בדיקת השימוש בהם, תדירות, כמות וחשיפה במי השתייה.
  • ניתוח יומן התזונה: הבדיקה נעשית על ידי ניהול יומן תזונה וניתוחו, קביעת רמת החשיפה לסוכרים ולחומרים מכילי חומצה, כגון משקאות קלים, מוגזים, מיצי פירות ופרי הדר.
  • בדיקת גורמים מסייעים חיצוניים וסביבתיים: כגון התרופות אותן נוטל המטופל, מכשור אורתודונטי או תותבות, מצב בריאות כללי, הרגלי הצחצוח והרגלים חברתיים כגון עישון, סמים, אלכוהול.

באמצעות בדיקות אלו ניתן להרחיב את מסגרת הטיפול הניתנת למטופל מעבר להגשת העזרה הראשונה של "סתימת החור". בכל מצב שבו יש עדות לפעילות מחלת העששת, יש להמשיך את הטיפול על מנת להוציא את המטופל מקבוצת הסיכון הגבוהה בה הוא נמצא, ולהעבירו לקבוצת סיכון נמוכה.

תפקיד רופא השיניים אינו רק לסתום את "החורים" (תרתי משמע), אלא לערוך בדיקה יסודית לסובלים ממחלת העששת. היה והתודעה הציבורית לשינוי בתפיסה ולהבנה שעששת היא מחלה מדבקת וכרונית תגבר, תגבר גם הדרישה לטיפול המונע, ויופחת מספר המטופלים, הילדים והבוגרים, הסובלים מעששת.

חזרה
המרפאה מחויבת למצוינות קלינית תוך שימוש בשיטות הטיפול ובמכשור המתקדמים ביותר